חובת הנגשה של הרשות המקומית

שתי חובות מרכזיות יש  לרשות בכל הקשור לחובת הנגשה של מוסדות חינוך שמצויים בבעלותה: חובת הנגשה כללית וחובת הנגשה פרטנית

חובת הנגשה כללית:

עד ליום 01.05.19 חייבת כל רשות מקומית בישראל לפעול כך שבכל בתי הספר בעיר יהיו שלושה דברים: פיר למעלית, שרותים מונגשים וכניסה מונגשת.

בכך מגשימה הרשות המקומית את חובתה לבצע הנגשה כללית של כל המוסדות ולהתאימן לשימוש של אנשים עם מוגבלויות.

חובת הנגשה פרטנית:

חובה זו חלה על הרשות המקומית מיד כשנודע לה (בדר"כ בהרשמה) שבבית ספר מסויים צפוי ללמוד תלמיד עם מוגבלות או שבבית הספר לומד תלמיד שאחד מהוריו הוא בעל מוגבלות. מאותו רגע שנודע לה חייבת העיריה לבצע שורה של פעולות כך שעבודות ההנגשה תסתיימנה עד פתיחת שנת הלימודים. חהנגשה מתאלק מהפעולות הן להכין תכנית להנגשה הפרטנית, בהתאם למגבלות של התלמיד או ההורה, להגיש את התכנית למשרד החינוך על מנת לקבל את הסיוע התקציבי הדרוש וכמובן לבצע את העבודות.

הרשות המקומית אינה יכולה לחייב את התלמיד ללמוד בבית ספר שכבר מונגש אלא חייבת בהנגשת המוסד אליו נרשם התלמיד.

רשויות שאינן עומדות בהוראת חוק שיויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות צפויות להיתבע בגין הפרת החוק לשלם על כך פיצוי של עד 50,000 שח ללא צורך בהוכחת נזק.

התביעה תוגש כנגד הרשות המקומית ובעלי תפקידים שהיו אחראים על עבודות ההנגשה ולא ביצעו אותן כולל ראש הרשות בעצמו.